Bye bye, Brissie

סוף שנה, סוף עונה וסוף תקופה. התקופה שלנו בבריסביין. היה מדהים: טיילנו המון וביקרנו בהמון מקומות נפלאים. בריסביין יפיפייה עם מזג אוויר שאפשר רק לקנא.

"השירות" שלי בבריסביין הסתיים ואני חושב שהדרך הטובה ביותר להעביר לכם מעט את החוויה הזו היא ע"י התצפית שהיתה לי מהחלון בדירה:



אחח, כזו תצפית לא תהיה לי עוד הרבה זמן...

וזו התצפית מהר קוט-סו שביקרנו בו רבות - התמונה הראשונה מכילה את כל הפאנורמה והשנייה מתפקסת על איזור העיר וההרים הקרובים לה (קצת ערפילי, באור בהיר זה הרבה יותר מדהים):




רק למען הסר ספק, נכון שברור לכם שצריך ללחוץ על התמונות כדי להגדיל אותן? נו, עכשיו זה בטוח ברור.


טוב, אז ארזנו קופסאות (האמת שרק שרית ארזה, אני הייתי עסוק בלבקר אותה) ועזבנו את בריסביין שטופת השמש לטובת סידני הקייצית. סידני בקיץ זה חופים בהירים, אנשים שזופים והמון המון אור, נכון? אז זהו שלא!
מישהו שם בסידני מנסה לחקות את לונדון. מלכה וציפס בחומץ כבר יש להם, עכשיו הם מתרגלים את קבלת הפנים הבריטית הידועה: העיר אפרורית, קרירה בבקרים ומאוד מאוד גשומה. גם כן קיץ!



טוב, אני הולך לישון ולחלום על ימים יפים יותר.

שנה טוב לכולם מסידני!

The Quest for Mangal, Mission Accomplished

כמה שהסופ"ש האחרון היה טוב! :)

כבר הרבה זמן שאנחנו מחפשים ללא הצלחה מסעדת בשרים טובה או אפילו סתם מזללה שמגישה בשר על-האש. אין מסעדות כאלה, לפחות לא במחיר הוגן. אבל הבשר זול ואחרי תלאות רבות, יש לנו את כל מה שצריך בשביל להכין את האסאדיטו המיוחל: יש לנו מנגל, יש לנו בשר איכותי ואנחנו באוסטרליה מתים לאכול בשר עשוי כהלכה.

מסמנים יעד-הפעולה: יער קוט-ס'ה שביקרנו בו בעבר עם פארקים רחבים ונקודות פיקניקים.




פורקים את הציוד בפארק שומם, מכינים את המצרכים ו... בתיאבון!

היה שם בערך קילו בשר לטורף, עם נקניקיות בקר עבות (כאלה שמולאו ע"י קצב), צלעות עגל, וסטייקים של עגל, בקר ובקר נמוך. היה טעים!

The Quest for Mangal, Take Two

תקציר הפרק הקודם: תקראו לבד. :)

השבוע החלטנו לבדוק את טענתו של ישי בדבר מכירתו של מנגל פחמים ברשת Bunning’s Warehouse. שוכרים אוטו עולים לסטפורד ומגיעים לחנות "עשה-זאת-בעצמך" בסדר גודל שאני לא מכיר בארץ: מתחם ענק שמוכר כל מה שאפשר להעלות על הדעת ומתוייג תחת עשה-זאת-בעצמך. הכל. ראינו שם כלים קטנים, גדולים ואפילו ממונעים (למשל כפות חפירה ממונעות), כלים שקשורים לנגרות, לעבודת מתכות, לריצוף וריעוף. יש איזורים שלמים לתחום החשמל או האלקטרוניקה. כלים שקשורים לצבעות, לבריכות ומה לא. אמריקה! או אוסטרליה – כולה הבדל של כמה שנים, לא רציני.

אנחנו פנינו לתחום הגינון. בין הקישוטים לגינה (שכוללים בין השאר פסלים ובריכות מלאכותיות) והאוסף הגדול ביותר של ריהוט גינה שראיתי בחיים שלי נמצא האיזור לתרבות הבישול בחוץ. עם קטלוגים שמסבירים כיצד להכין את המטבח שבחוץ כולל ריהוט מלא, פרגולות (ויש כאלה שמגיעות עם צילות נגד יתושים built-in – מאוד נדרש כאן באוסטרליה), ואפילו קבנות מעץ במבוק. ושם גם נחים להם התנורים ל- outdoors: תנורי גז, חשמל ופחמים, מפרזל יצוק, פלדת אד-חלד או לבנים. והכל בגודל תעשייתי לכל מי שצריך לארגן מפגש חברים ל-50 איש.

איזה כיף – באמת יש להם גריל פחמים. והוא אפילו מגיע עם מתקן לאיסוף פיח, שלא תלכלך את הידיים העדינות, מתוקי...
איזה באסה – לגריל הקטן מביניהם יש רשת עגולה בקוטר של 80 ס"מ. הוא ענק! אין מצב שאפשר לנייד אותו. כנראה שחוב הקארמה שלי לפרות עוד לא התאזן...

בלב כבד וידיים ריקות עזבנו את החנות. אבל אהא! בדרך חזרה מצאנו חנות שמוכרת "מנגלים וריהוט גינה". זה נשמע כמו מה שאנחנו צריכים. נכנסים, ומכה בנו ריח שמזכיר נשכחות. מישהו עושה על האש. והוא יודע מה עושה! ויש בחנות מבחר עצום של מנגלים! וכן, כמובן שיש להם מנגל גחלים נייד. אין בעיה – זה יעלה לך רק 120 דולר. מה?!?

אז לסיכום: קניתי מנגל פחמים נייד של וובר – את המנגל הזה.


ולא בגלל שאני חושב שצריך להשקיע במנגל איכותי (ומי בכלל צריך אחריות למנגל?), אלא בגלל שנגמרו לי כל האופציות. אז יש מנגל, יש בשר ויש המון מצב-רוח. בפעם הבאה – האירוע!



ונסיים בכמה תמונות שלקחתי כאן בבריסביין.

אניית התיירים הזו שטה לה מתחת לחלון – אני חושב שזה ממש חמוד.



מזג האוויר בבריסביין מאוד חם ומאוד לח. בעיקר בגלל הגשמים הרבים שיורדים כאן. אין שבוע בלי סערת קיץ עם ממטרים עצבניים ותצוגת ברקים מרשימה. התמונה הזו נלקחה בזמן השקיעה שאחרי סערה שכזו.



ואחרון חביב – הבדיחה הזו מפרסמת את הקיר של הכנסייה המדעית מתחת לדירה.

The Quest for Mangal, Take One

לא תמיד אפשר לספר על כמה מדהים, יפה ונקי באוסטרליה. לא שזה לא נכון, אבל יש עוד כמה נקודות שאני לא תמיד נוגע בהן. יש הרבה דברים ברורים מאליהם שאני הייתי רגיל אליהם ומאוד חסרים לי כאן, דברים שלא חשבתי עליהם עד שהגעתי לפה. דברים כמו להכיר את הפוליטיקה המקומית, לזהות מבטאים, להכיר ביטויים או שמות. אבל יש גם דברים אחרים. למשל תרבות הפנאי שמאוד מאוד שונה פה, והפוסט הזה הוא על נדבך אחד מתרבות הפנאי הזו - הפיקניק.

יש פה באוסטרליה תרבות פיקניק מאוד מפותחת. אני מדבר על פארקים ענקיים, מגוון מוצרים מטורף, מגזינים, you name it. יש כאן חנויות ענק שמתמחות רק במוצרי פיקניקים ואפשר למצוא בהם אוהלים ענקיים עם הפרדה לחדרים, תנורים ניידים, מקלחות ניידות ומה לא. למעשה מה שלא אפשר למצוא כאן זה מנגל פחמים. אתם יודעים, מעין קופסה מברזל או פח שאפשר למלא אותה בפחמים ויש לה רשת להניח עליה בשר. אתם בהחלט יודעים, אבל הבחורים הנחמדים בחנויות לא. הם הפנו אותי למנגלים מבוססי גז, מבוססי חשמל ואני חושב שזיהיתי אחד עם מטען סולארי, אבל חת'כת פח עם רשת - אין!

ולמה אני מספר את זה? כי באחד הפוסטים הקודמים סיפרתי שיש כאן מקום מיוחד למנגלים ושמאוד הייתי רוצה לעשות בו שימוש. אז בסופ"ש שכרנו אוטו במטרה להעמיס עליו קצת בשר, מנגל ולעשות לנו אסאדו "כמו בארץ" ונסענו לנו לסופר. אפשר להשיג כמעט הכל בסופר: בשר סטייקים או טי-בון עבים, צלעות כבש וכמובן "נקניקיות" חזיר שמנות. והכל טרי, לא מעובד, עם העצמות והכי חשוב - זול. זה הבשר הרגיל שלהם, אין להם גושי בשר מעובדים וקפואים. ובנוסף אפשר למצוא בסופר כלים למנגל, גפרורים (עבים כאלה) ואפילו פחמים. אבל לא מנגל, הטיפשים...

לראות את כל מוצרי הבשר האלה בסופר מבלי שאני אוכל למנגל אותם גובל בשבילי באכזריות! בארץ הייתי משלם הון תועפות בשביל הבשר שיש פה ופה יש לי אותו בזול אבל אני לא יכול להשתמש בו. זה בטח חוב הקרמה העצום שאני חב לפרות, למעשה לחלק לא מבוטל מהיונקים הולכי על 4 , אבל לפרות בפרט...

אבל יש גם קצה אור וייתכן שהחוב שולם כי ישי מספר לי שיש מנגלים ברשת "עשה זאת בעצמך" מסויימת. נראה.

אז עד הפעם הבאה תזכרו בי כשאתם אוכלים לכם סטייקים בבלאק סטיר, המבורגרים במרמורק או מה שיש כרגע בצלחת בפאפגיו. צ'או.