Surfers Paradise Beach

עוד סופ"ש עבר ועוד טיול בקווינסלנד.

לפני שבוע שכרנו רכב ונסענו לאיזור חוף הזהב שהיא רצועת חוף מקסימה בגבול המזרחי של אוסטרליה המשתרעת על כ 60 ק"מ.

אנחנו נוסעים לחוף שמבטיח חול לבן, ים כחול והמון גלים: ה- Surfers Paradise!


אז העמסנו על האוטו קצת מגבות, מים ו... פחות משעה מאוחר יותר הגענו לכאן


לפני שאני פורש את התמונות שלקחנו שם, please bear in mind שחוף הזהב הוא אחד החופים היותר מוכרים כאן. הוא ממוסחר, מטויל ובכיץ נערכות בו תחרויות גלישה. עדיין, אחרי כמות התיירים המטורפת והאפשרויות העסקיות – החוץ נראה מדהים:


חול בהיר, חוף נקי, מים שקופים וגלים. הרבה גלים. מי שמכיר אותי יודע שאני לא ממש מטורף על ים. במיוחד לא לטבול בו. למעשה אני די שונא שחייה בים. אבל, וואו, הייתי חייב להיכנס. אין, מילים לא יוכלו לתאר את ההרגשה (או לפחות, המילים שאני אבחר לא יוכלו לעשות את זה). אבל זה היה פשוט מדהים!

לקראת הערב עברנו לטיילת לקחת כמה תמונות מהשקיעה (תזכרו שהשמש שוקעת במערב – כלומר לא לתוך הים) והמשכנו למדרחוב העמוס (אין תמונות - מי שראה מדרחוב ממוסחר אחד, ראה כבר את כולם).



ולמי שלא יודע - אפשר ללחוץ על התמונות. באמת, הן לא יעלבו. :-)

עד העונג הבא...

The Brisbane Ferry

בריסביין – עיר הבירה של מחוז קווינסלנד, מחוז השמש העולה (ולא, אין שום קשר ליפן). בריסביין בנויה לפי שיטת התנחלות קלאסית שהוכיחה את עצמה בעבר. שיטה שמתחילה בהפלגה של זוג (או יותר) או יותר משועממים על נהר בתולי. באיזשהו שלב לאחד מהם תהיה הארה: "אוי תראי איזה יופי של נהר יש פה!" והתשובה להערה זו תהיה כמובן "וואלה, ממש מגניב, בוא נבנה פה עיר!". זה, פחות או יותר, השלב שבו הם הופכים לגיבורים רשמיים ורחובות נקראים על שמם. במקרה של בריסביין מדובר על גו'ן אוקסלי והצוות שלו.

אבל אני לא פה להעביר לכם שיעור בהיסטוריה אוסטרלית או בכלל, אלא כדי לספר על חוויית השיט שעשינו לפני שבועיים באותו הנהר. לפני שנתחיל, כמה תמונות מהחלון בדירה שלי (ועוד אחד מהכניסה של הבניין)


אז עכשיו שאתם יודעים איך הנהר נראה מהדירה, הנה כמה תמונות מהכיוון ההפוך - מכיוון הנהר (אני גר בקומה השמינית בבניין הגבוה מצד ימין):


המעבורת משמשת ככלי תחבורה ציבורי וככזה הוא שייך לתשלובת האוטובוסים, הרכבות והמעבורות של בריסביין. כרטיס יומי עולה 4 דולר לאדם וזה משהו שחברת אגד/דן/רכבת ישראל יכולים ללמוד ממנו...
עלינו על המעבורת ממרכז העיר, שטנו צפונה ובחזרה. הכרטיס היומי אפשר לנו לרדת בתחנות שנראו לנו מעניינות, ללכת קצת ברגל ולחזור לתפוס את המעבורת הבאה. אז ניתן לתמונות לספר את הסיפור.




אחת התחנות נבנתה על יד פארק ירוק מזמין, היינו חייבים לרדת לטיול רגלי קצר



באיזשהו שלב הגענו הגענו למבנה התאלינדי הזה:





מסתבר שלמבנה הזה ולמגדל אייפל יש קצת מהמשותף: שניהם נבנו לכבוד תערוכה ואת שניהם החליטו להשאיר בעקבות דרישת הציבור. במקרה של המבנה שלנו מדובר באחת מתערוכות ה- ekka שהתקיימה כמה וכמה שנים בעבר.

אז זהו, היה לנו סופ"ש מאוד מהנה: שיט, טיול רגלי, והרבה מצב רוח טוב.
וניפרד באיחולי שנה טובה ומבורכת וחג שמח! (ותשמרו על קשר)

Sydney To Brisbane

כן כן, אני יודע שאני חב הרבה חויות והרפתקאות. אז הנה רשמי הנסיעה מסידני לבריסביין: 1000 ק"מ ביומיים והמון הנאה!
את הטיול התחלנו ביום שבת – איסוף הרכב מחברת ההשכרה. המשרד שלהם נמצא באיזור ה- domain שכולל בין השאר את קטדרלת סנט. ג'יימס, הגנים הבוטניים וכמובן, את בית האופרה של סידני. זה גם ההזדמנות הראשונה שיש לשרית ולי לטייל בסידני כי מזג האוויר האפרורי סופסוף התבהר.
אז לוקחים רכבת לסנט. ג'יימס ויורדים בהייד פארק:


המשרד נמצא ממש קרוב. חותמים על פורד טריטורי (שתגרום לכל בעלי רכב דירוג ב' לפירכוס לא רצוני בעין שמאל) ומתחילים בנסיעה. שעתיים מאוחר יותר וכמעט תאונה אחת ואנחנו בדירה.




יפה הא? ;)
במיוחד שאפשר להוריד את המושבים האחורים לגמרי בשביל להעמיס עליו ציוד. מאוד יעיל!

מתחילים בנסיעה לכיוון בריסביין: המסלול אמור להיות פשוט למדי, יוצאים מסידני, עולים ה- freeway ונוסעים צפונה. אבל מי שמכיר אותי יודע שאין דבר כזה "מסלול פשוט" בשבילי... אני לא יודע מתי בדיוק עזבתי את סידני אבל אני כן יודע שזה היה הרבה אחרי התכנון המקורי. אז אין תמונות, היינו עסוקים בלקרוא שלטים, לפענח מפות עתיקות ולנסות לא ללכת לאיבוד. נכשלנו בענק.
בשעה 11 בלילה הגענו למלון שלנו ב Port Macquarie (חמש נקודות בונוס למי שהוגה את זה כמו שצריך על הפעם הראשונה) עיירת נופש קטנה על האוקיינוס. המרפסת שלנו משקיפה לאוקיינוס ויום ראשון היה בהיר במיוחד:


ועוד קצת תמונות מהטיול הרגלי שעשינו שם:


שמתם לב כמה הסביבה נקייה? רמז, זה לא בגלל שהם מעסיקים יותר עובדי נקיון מבארץ...


בלב כבד נפרדים מעיירת הנופש, חוזרים לאוטו וממשיכים בנסיעה צפונה.



ואיך אפשר בלי שלטים אוסטרליים מפורסמים?



כשמתחילה השקיעה אני חייב לנסות את כוחי בצילום עם אור רך. יש לי הרבה מה ללמוד, אני יודע...



עכשיו יש עוד קצת נסיעת לילה, ללכת לאיבוד בבריסביין, למצוא במקרה את המלון וללכת לישון.

הנסיעה היתה מאוד שונה מבארץ: הכביש צר והוא כולל בדר"כ רק מסלול אחד (לפעמים זה מתרחב לשני מסלולים בשביל לאפשר עקיפות). המהירות המירבית עומדת על 100 לכביש בינעירוני רגיל ו- 110 לכביש מהיר (2+ נתיבים). ביומיים של נסיעה לא נפגשנו באף נהג שחושב שהוא במסלול מירוצים ולא בגלל ריבוי הניידות (למעשה ראינו שוטרים רק בערים ובמקטעים שמשפצים). היה תענוג ואני מאוד מרוצה שעשינו את הטיול בעצמנו ולא השתמשו בחברת הובלות.

אז למה כל הבאלגן הזה? כפי שאתם יודעים, אני מכור כבד למוסיקה. אבל לא רק איכות המוסיקה חשובה לי, גם איכות הסאונד משחק אצלי תפקיד. אז אני מסיים בתמונה של הסיבה המרכזית לנסיעה – מערכת הסטראו שלי שכרגע מנגנת אריק אנשטיין – אמא אדמה:




בפעם הבאה - תמונות מהטיול במעבורת על נהר הבריסביין!