Fernando Felman - Living in Australia

Tuesday, January 08, 2008

The comfy flight to Bangkok and the Visit to Canberra

שלום למצפים לראותני וגם לאלו שלא. נו, לפעמים זוכים מההפקר. אני בחלט יודע על מה אני מדבר ולו בגלל שזכיתי מהפקר מוחלט לטוס במחלקת עסקים לבנגקוק – עניין פעוט של 9 שעות של פינוק שלא נגמר. תענוג!

הטיסה שלנו יצאה ב 11:10 בבוקר. אנחנו היינו בנמל כבר ב-7:30 (כן, כזה אני, בחור לחוץ שכזה) מה שאיפשר לנו להירגע בלאונג' העסקים עם ארוחת בוקר מרגיע, עיתון ואינטרנט. בשעה היעודה הוסענו למטוס מסוג איירבוס 330. קטן, אבל עדיין יש מספיק מקום לספות הרחבות עם חיבור לחשמל.


אפשר לראות שרוב המושבים ריקים וזאת משום שעל הטיסה לעבור דרך מלבורן לאיסוף נוסעים. שעה של טיסה (ושעתיים בלאונג' עם גבינות ויין) מאוחר יותר ואנחנו שוב במטוס, היעד: תאילנד, בנגקוק!



שרית ואני תהינו היכן המסכים האישיים שכן לא הצלחנו למצוא טלוויזיה מתקפלת במושבים עצמם. מסתבר שג'ט סטאר פתרו את עניין הבידור באופן מעניין: הם מחלקים תחנות מולטי מדיה אישיות ואפשר לבחור בין מגוון סרטים, סדרות טלויזיה, הופעות חיות, או מוסיקה. נשמע מאוד מבטיח אך לדאבוני, ובגלל בעיית השמיעה שלי, איכות הסאונד היתה כל כך ירודה שוויתרתי על כל הרעיון ובחרתי במקום זאת לחבר את הלפטופ (מדגם Dell XPS 1330 עליו אני ממליץ בחום לכל מי שכיסם, או כיס עבודתם, מאפשר זאת). לא נלאה אותכם בכל הפרטים הקטנים של החוויה, רק נאמר שנהנו מאוד וולוואי שיכולתי להרשות לעצמי לטוס תמיד בתנאים שכאלה.

במקום זאת נספר לכם על מאורעות התקופה האחרונה שלי בארץ הקנגרואים המדלגים. קודם כל, למי שלא יודע, אני עובד מטעם החברה שלי בקבוצת הפיתוח של מיקרוסופט, ה- SDC (ולמי שממש מתעניין מה מיצגות ראשי התיבות – יש גוגל). מכיוון שהמשרד נמצא בין יער לאגם ובעיקר מכיוון שאין תחבורה ציבורית אליו, החברה שלי שכרה עבורי טויוטה יאריס 3 דלתות קטנה וחמודה. אז לפני כשבועיים נסענו לנו לבקר את ישי אשר בקנברה הבירה הרחוקה, סיפור קצר של כולה 4 שעות נסיעה (והפעם בלי בירבורים – זה לא שלמדתי לנווט פשוט קניתי GPS שעושה את המשימה המייגעת הזו עבורי).


ישי גר עם אניה (Anja) חברתו בדירה מקסימה שצופה לאגם מלאכותי (כמו, כמעט, כל האגמים בבירה). התכנון שלנו כלל ביקור במוזיאון המדע וביקור במסעדה כפרית ליום הראשון וביקור בפארק לאומי ובמסעדה תיירותית סובבת שמשקיפה על כל הסביבה.

מוזיאון המדע מיועד במקור לילדים סקרנים והורים שרוצים ללמד את ילדיהם סקרנות. זה לא מונע ממבוגרים להינות עד הגג מהמתקנים. לקחנו כמה תמונות מהקרוסלה. הרעיון המדעי הוא כמובן כוח צנטיפולי מדומה שממוחש על ידי זריקת כדורים בין שני משתתפים. בגלל הסיבוב, על המשתתפים לזרוק את הכדור היכן שבן הזוג יהיה בעת פגיעת הכדור ולא היכן שהמשתתף נמצא כעט. במתקן אחר נאלצתי לזרוק את עצמי למגלשה אנכית מגובה של כ-4 מטר. טרם פיענחתי את הלקח המדעי מהמתקן ההוא. מילא, לפחות היה כיף. היו עוד הרבה מוצגים מאוד מעניינים שמשקפים את הרצינות וההשקעה הרבה. סך הכל – מעניין ומשכיל ויופי של מקום להעביר בו חצי יום בנחת.
למי שממש רוצה ללמוד, יש הרצאות והדרכות. אנחנו שמנו פעמנו להרצאה על בחור אחד, ניקולה טסלה, שאדי ההיסטוריה עשו לו עוול נוראי. האמת, תך כדי לימוד תורת החשמל בפיסיקה על-תיכונית נפגשתי עם אותו בחור הנל, אך שמו כמעט ולא מוכר למי שלא מתעניין בחשמל. זה חבל מכיוון שלא רק שטסלה היה אדם מבריק שאחראי להמון מכשירים שאנו עושים בהם שימוש יומיומי (כגון מנוע חשמלי, הגברת אותות וכדור ברקים) אלא שטסלה היה אדם טוב לב שבאמת ניסה ליצור עולם טוב יותר (בין השאר הוא רצה לספק חשמל חינם ולשפר את איכות החיים האנושי בכך).


המסעדה אליה פנינו לאחר מכן מתמחה בעיקר בבשרים קרים ובגבינות. היה בסססדר. לא מלהיב אבל בהחלט לא רע. את היום סיימנו במנגל במרפסת בדירה של ישי אליה הזמנו גם את עמיתנו מנדיפ (Mundeep) שעובד איתנו בחברה וממוקם זמנית בקנברה.

את היום השני העברנו בטיול בפארק שמול אגם בארלי גריפין (Lake Burley Griffin – שוב, מי שמתעניין בפרטים על הברנש הנ"ל שיחפש בגוגל). היה נחמד, הלכנו קצת וצילמנו קצת יותר. זה המקום לגלות שקניתי מצלמה חדשה מדגם Nikon 40D במיוחד עבור הטיול בתאינלד והביקור בארץ. לא כל התמונות כאן נלקחו מהמצלמה החדשה, אבל אתם יכולים להיות בטוחים שכל התמונות הטובות כן נלקחו איתה.


לאחר שפיתחנו תיאבון מספק בהליכה בפארק נסענו לנו למסעדה שממוקמת על מגדל אנטנות. הרעיון הוא כזה: טלסטרה (שזה כמו בזק בארץ) הקימה מגדל שידור וקליטה בפסגת אחת הגבעות של הסביבה. המגדל רחב ועגול מה שמאפשר להמיר את חלקו למצפה ולמסעדה סובבת. היה מאוד נחמד: האוכל היה חביב למדי והנוף היה מרשים. מה שמוסיף עניין לחוויה היה הערפל שהתבהר והתעבה לסירוגין מה שנסך אשלייה כאילו האיזור עולה בעשן.


לאחר מכן פנינו לאנדרטת זיכרון לחיילי אוסטרליה אשר השתתפו בהרבה יותר מדי מלחמות לא להם. אני לא אכנס לזה בפוסט הזה, אבל רק שתדעו שהאוסטרלים לחמו בהמון מלחמות תחת דגל איחוד המדינות הבריטיות. את דעתי על הבריטים והמלוכה אתם כבר בטח מכירים אז לא נכביר במילים. אפילו לא בתמונות – הן לא ממש מוצלחות.

זהו, עכשיו רק נותר לחזור לסידני שטופת הגשם (כן, בקיץ!). בדרך עוד נותר מעט זמן לטיור ממונע בין נקודות החן שנטועות בדרך.



ניפרד בכמה תמונות אקראיות של סידני והסביבה הקרובה אלי. סתם בשביל הזכרון הטוב.


נ.ב., למי שלא ניחש עד עכשיו, את הפוסט הזה אני כותב מהמטוס בדרך לבנגקוק, על ספת עור מתכווננת. זו הסיבה שאין לינקים – אין אינטרנט במטוס. תענוג כבר אמרתי?