The Quest for Mangal, Take One

לא תמיד אפשר לספר על כמה מדהים, יפה ונקי באוסטרליה. לא שזה לא נכון, אבל יש עוד כמה נקודות שאני לא תמיד נוגע בהן. יש הרבה דברים ברורים מאליהם שאני הייתי רגיל אליהם ומאוד חסרים לי כאן, דברים שלא חשבתי עליהם עד שהגעתי לפה. דברים כמו להכיר את הפוליטיקה המקומית, לזהות מבטאים, להכיר ביטויים או שמות. אבל יש גם דברים אחרים. למשל תרבות הפנאי שמאוד מאוד שונה פה, והפוסט הזה הוא על נדבך אחד מתרבות הפנאי הזו - הפיקניק.

יש פה באוסטרליה תרבות פיקניק מאוד מפותחת. אני מדבר על פארקים ענקיים, מגוון מוצרים מטורף, מגזינים, you name it. יש כאן חנויות ענק שמתמחות רק במוצרי פיקניקים ואפשר למצוא בהם אוהלים ענקיים עם הפרדה לחדרים, תנורים ניידים, מקלחות ניידות ומה לא. למעשה מה שלא אפשר למצוא כאן זה מנגל פחמים. אתם יודעים, מעין קופסה מברזל או פח שאפשר למלא אותה בפחמים ויש לה רשת להניח עליה בשר. אתם בהחלט יודעים, אבל הבחורים הנחמדים בחנויות לא. הם הפנו אותי למנגלים מבוססי גז, מבוססי חשמל ואני חושב שזיהיתי אחד עם מטען סולארי, אבל חת'כת פח עם רשת - אין!

ולמה אני מספר את זה? כי באחד הפוסטים הקודמים סיפרתי שיש כאן מקום מיוחד למנגלים ושמאוד הייתי רוצה לעשות בו שימוש. אז בסופ"ש שכרנו אוטו במטרה להעמיס עליו קצת בשר, מנגל ולעשות לנו אסאדו "כמו בארץ" ונסענו לנו לסופר. אפשר להשיג כמעט הכל בסופר: בשר סטייקים או טי-בון עבים, צלעות כבש וכמובן "נקניקיות" חזיר שמנות. והכל טרי, לא מעובד, עם העצמות והכי חשוב - זול. זה הבשר הרגיל שלהם, אין להם גושי בשר מעובדים וקפואים. ובנוסף אפשר למצוא בסופר כלים למנגל, גפרורים (עבים כאלה) ואפילו פחמים. אבל לא מנגל, הטיפשים...

לראות את כל מוצרי הבשר האלה בסופר מבלי שאני אוכל למנגל אותם גובל בשבילי באכזריות! בארץ הייתי משלם הון תועפות בשביל הבשר שיש פה ופה יש לי אותו בזול אבל אני לא יכול להשתמש בו. זה בטח חוב הקרמה העצום שאני חב לפרות, למעשה לחלק לא מבוטל מהיונקים הולכי על 4 , אבל לפרות בפרט...

אבל יש גם קצה אור וייתכן שהחוב שולם כי ישי מספר לי שיש מנגלים ברשת "עשה זאת בעצמך" מסויימת. נראה.

אז עד הפעם הבאה תזכרו בי כשאתם אוכלים לכם סטייקים בבלאק סטיר, המבורגרים במרמורק או מה שיש כרגע בצלחת בפאפגיו. צ'או.